החלטה בתיק בש"פ 1589/10

א.         ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כוחן) מיום 24.2.10 במ"ת 10092-01-10, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים, בעקבות הגשת כתב אישום בעבירת אינוס.

רקע

ב.         נגד העורר, בן 46, הוגש ביום 8.1.10 כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס. על פי הנטען בכתב האישום, בליל 1.1.10 אסף העורר במוניתו את המתלוננת, ילידת 1992, לאחר שבילתה במסיבת סילבסטר ושתתה לשכרה. במהלך הנסיעה סטה העורר כנטען מן הדרך לחניון צדדי, כיבה את המנוע, ועבר לשבת במושב האחורי ליד המתלוננת. בהמשך הפשיל העורר - על פי הטענה -  את מכנסיה של המתלוננת, השכיב אותה על גבה ואנס אותה בכוח. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. כנמסר, ביום 28.1.10 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר וכן הוזמן תסקיר מעצר. בתסקיר מיום 21.2.10 התרשם שירות המבחן כי קיימת רמת מסוכנות להישנות המעשים המיוחסים לעורר, וזאת בין היתר בשל קשייו לקבל אחריות על מעשיו ולהכיר בבעיותיו. הוסף, כי לעורר קשיי בריאות, והוא מוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי, דבר המשפיע על תפקודו והתנהגותו. מנגד נאמר, כי למעצרו של העורר ולחשיפתו השפעה מרתיעה ומרסנת. באשר לחלופת המעצר בפיקוח אחיו של העורר, שהוצעה אז,  התקשה בית המשפט לבוא בהמלצה, נאמר, כי התנהגות האחים נורמטיבית, והמשפחה מלוכדת ותומכת, אולם יש חשש כי יגוננו על העורר ולא ישתפו פעולה עם הרשויות.

ג.          ביום 24.2.10 החליט בית המשפט קמא, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הוטעם, כי המעשה המיוחס לו, אינוס נערה תוך ניצול שכרותה, כמו גם דפוסי התנהגות אלימים, מעידים על מסוכנות שספק אם ניתן לאיינה בחלופת מעצר, זאת הגם שלעורר עבר נקי ועד לאותו אירוע ניהל אורח חיים נורמטיבי.   

הערר והדיון

ד.         מכאן לערר. נטען, כי שגה בית המשפט משלא התייחס לנסיבות המיוחדות של המקרה ולמצבו האישי של העורר. נטען, כי המעשה שעשה העורר אינו ברף העליון של עבירת האינוס, הואיל ואין ראיה כי נעשה בכוח ובכפייה. בנוגע למצבו האישי הוזכר כי העורר הוא נכה 100%, שמוגבלותו מעידה על רמת מסוכנות נמוכה. הוסף, כי הבושה והמצוקה בהן נתון העורר מהוות גורם מרתיע ומרסן. עוד נאמר, כי המפקחים שהוצעו ראויים, ואין בהגנתם של אחי העורר עליו  כדי להטיל ספק ביכולתם לפקח כראוי.

ה.        בדיון טען עו"ד מרוז לעורר, כי לדבריו היה אכן מגע מיני עם המתלוננת, שהיתה שתויה במקצת, אך בהסכמה. העורר הכחיש תחילה את מעורבותו, מחשש לנישואיו, ואחר כך הודה. אכן, שירות המבחן העריך רמת סיכון להישנות בעייתיות בהתנהגות בעתיד, אך לשיטת העורר ניתן לשחררו לבית המשפחה בכפר קרע, הרחק מן המתלוננת, נוכח עברו הנקי; הסיכון המיוחס לו בתסקיר, כך נטען, הוא מעורפל ואינו חד משמעי.

הכרעה

ו.        עיינתי בתסקיר שירות המבחן למבוגרים. תוארו רקע נורמטיבי בכללו של העורר (עבירה מ-1999 של ביצוע עבודות ללא היתר), עבודה כנהג מונית ובעסק משפחתי ובעיות ראיות שהביאו להכרה בנכות 100% על ידי הביטוח הלאומי (יצויין כי לטענת העורר חזר לנסות לעבוד כנהג מונית בדיוק ביום המעשה). התסקיר תיאר הידרדרות בשנים האחרונות, לרבות תופעות דכאוניות  וטיפול פסיכיאטרי הכולל תרופות. השירות התרשם מעיוותי חשיבה והשלכת האחריות לבעייתיות על המתלוננת. התרשמות השירות היתה, כי בשל דפוסי חשיבה בעייתיים וקושי לקבל אחריות, יש רמת סיכון להישנות, אך למעצר ולחשיפת הבעייתיות השפעה מרתיעה וגורפת.

           אשר לפיקוח שהוצע, נאמר כי רעיית העורר תומכת בו, ושניים מאחיו (מתוך חמישה שהוצעו כמפקחים) הם גמלאי משרד החינוך המוצעים כמפקחים עיקריים, והם תוארו אמנם כמבקשים לסייע בשחרורו, אך ממוקדים בהצגת חזות מתפקדת ובהתמודדות עם הבושה על ידי טשטושה. בנסיבות ציין השירות כי לא ברור עד כמה יוכלו המפקחים המוצעים לשתף פעולה עם גורמים חיצוניים, ועל כן התקשה להמליץ על השחרור לחלופה זו.

ז.        המדובר במעשה שעל פניו הוא שפל מאוד - ניצול על ידי נהג מונית של שכרותה של נערה קטינה; גם אם לא ידע העורר את גילה המדוייק, והיא היתה בת 17 ו-8 חודשים בעת האירוע, ברי היה לו כי מדובר בצעירה ביותר. ככל שיורשע, עלול העורר להיאסר לתקופה ארוכה; עסקינן במעין אונס מקראי של נערה בשדה, שאין מושיע לה, שכן נכנסה למונית, רכב ציבורי הצריך להיות "חוף מבטחים" לנוסעיו, בודאי ככל שהמדובר בנהג. גם קשה להלום לכאורה את טענת ההסכמה. ככל שיוכח איפוא שהופר אמון הנוסעת על-ידי עבירה, כאמור, יתכן צפי לענישה קשה בהתאם. ואולם, עסקינן במעצר, והשאלה בדיני המעצר היא כיצד ניתן לקיים את מצוות המחוקק לבדוק אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). העורר הציג פסיקה רבה שבה אושרה חלופת מעצר במקרים של אונס, אף חמורים ביותר, כגון בש"פ 6458/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); כמובן ניתן להביא תקדימי פסיקה לכאן ולכאן, ועלינו לבחון את המקרה לגופו.

ח.        לפנינו המעשה המעיד לכאורה על מסוכנות מזה - ומנגד עברו הנקי (למעשה) של העורר בגילו, קרי, הוא צלח תקופת חיים ארוכה, 45 שנה, ללא הסתבכות בפלילים מן הסוג דנא, וכן מצבו הבריאותי. התסקיר לא נעל את הדלת לחלופה, שכן אף כי איבחן סיכון, ציין גם את השפעת המעצר על העורר בכיוון מרתיע. אני מבקש להניח כי העורר, שחוה את טעם המעצר, לא יעז בתקופת המשפט לפתוח דפים נוספים של הסתבכות בעבירות מעין זו. אכן מסוכנותו אינה ממוקדת, אך עם זאת גם אינה מוכחת כגולשת ממעידה קשה מאוד - לכאורה - לתופעת קבע. על כן דומני שיש למצות את הבירור בענייני החלופה, קרי, לבחון חלופה אחרת שתוצע (להלכה תיתכן גם בחינה ישירה על ידי בית המשפט של המפקחים המוצעים כדי לעמוד על יכולתם לפקח, אך כשלעצמי נראית לי האופציה של הצעת חלופה אחרת, נוכח הקושי שהצביע עליו השירות, ושאינו חדש עמנו, לגבי פיקוח בני משפחה), בידי העורר להגיש לשירות המבחן הצעת חלופה, וזו תיבחן על-ידי השירות בתוך שבועיים לאחר הגשתה. תסקיר משלים יוגש לבית המשפט קמא, ואני מקדים תודה לשירות. בית המשפט יבחן את החלופה שתוצע בעקבות בחינת השירות; ואם תאושר, בלא שאטע מסמרות, תלווה במעצר בית מלא, פיקוח כל שעות היממה, איזוק אלקטרוני, ערבויות והפקדות גבוהות, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה, ורשות למשטרה לבקר לבדיקת קיומם של תנאי מעצר הבית.

ט.        אולי זה המקום להעלות את אשר העליתי בפני הפרקליט המלומד גם באולם בית המשפט, קרי, כי ראוי שיהיה בנמצא מאגר נתונים, ואולי לצדו מחקרים, שיצביעו על "קורותיהן של חלופות", קרי, אילו הפרות ראויות לציון היו בתיקים שבהם שוחררו נאשמים לחלופה, ובמה התבטאו. בהנחה כי הפרות מסוימת היו, שכן בבני אנוש עסקינן, השאלה היא האם זו תופעה, האם ההפרות חמורות וכיוצא באלה. לדעתי היו נשכרים מנתונים כאלה הן בתי המשפט, הן התביעה והן הסניגוריה.

י.        הערר מתקבל איפוא לפי האמור, במובן של בחינת חלופה נוספת ותסקיר משלים. עד להחלטה נוספת יישאר העורר במעצר.

                        ניתנה היום, כ"ב באדר תש"ע (8.3.10).                

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   חכ'

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il